באיזה דרך תבחרו להקים את הקליניקה שלכם? | ייעוץ עסקי למטפלים

כשיוצאים לדרך עצמאית ומקימים קליניקה פרטית עומדות בפנינו שתי אפשרויות. אנחנו צריכים להחליט באיזה אופן ננהל את הקמת העסק.

האחת, לשרוף את הספינות, מה שאומר להתפטר ולא להשאיר ברירה אלא הצלחה בכיבוש היעד הבא. כשרוצים להבטיח את כיבוש האי, שריפת הספינות מגדילה את הסיכוי לכיבוש מוצלח. אין לאן לברוח. אי אפשר לסגת אחורה.

זה מה שאני עשיתי לפני 10 שנים. ידעתי בתוך תוכי, שכמה שהחלום שלי יהיה גדול ומרגש, אם אבנה אותו תוך כדי המשרה הניהולית הנוחה שלי, ב"לא" הראשון (טוב, בשני) אבהל, אכנע ואותר.

ואז אגיד לעצמי ולכל העולם "השוק קטן. אי אפשר להצליח בארץ" או איזה שטות אחרת.

רציתי ליצור מצב שבו לא תהיה לי ברירה אלא להצליח.

אז בברכיים רועדות התפטרתי, לקחתי פיצויים יפים, דמי אבטלה ויצאתי להגשים את החלום. הידיעה שעכשיו אין ברירה אלא להמשיך קדימה כי אין לאן לחזור, היא זו שהחזיקה אותי בעשייה עד לפריצה.

האפשרות השנייה היא שיטת הכיריים והיא בהחלט נפוצה אצל הרבה מטפלים שאני פוגשת. הם ממשיכים להחזיק במשרה הקבועה (כי אין ברירה. צריך להתפרנס) ובמקביל מתכננים להקצות זמן כדי להתחיל ולבנות את הקליניקה. המטרה היא שכשהקליניקה תתחיל להתמלא, הם יורידו מהמשרה עד לעזיבה מוחלטת, בדיוק כמו הלהבות בכיריים שדולקות במקביל בעוצמות שונות כשהשליטה מתי מנמיכים להבה אחת ומגדילים את השנייה נמצאת אצלנו. על פניו, שיטה אידאלית של מעבר "חלק" מאחד לשני. אבל, יחד עם זאת השיטה מסוכנת כי היא תמיד משאירה לנו את האופציה הקלה - לוותר. כמה פשוט להתייאש ולוותר כשיש לנו אופציה נוספת ומוכרת להישען עליה.

אני תמיד אומרת למטפלים שעליהם לדעת שהבחירה בשיטת הכיריים אומנם יותר נוחה אבל

היא מורכבת ודורשת התמדה ונחישות ברמה אחרת. הצורך לנהל את הזמן ולתמרן בין שני עולמות - מצד אחד הפרנסה הקבועה ומהצד השני להשאיר מספיק זמן כדי להקים את הקליניקה הפרטית. בנוסף, תחשבו כמה קל לנו להישטף בשוטף המתוכנן והבטוח ולזנוח אט אט את הבנייה של החדש עד שהוא מתרחק והופך להיות חלום רחוק ומעורפל.

באיזה שיטה אתם בחרתם?